Radio Button - ??????? ?? ????? ????

והפעם - בפרק עם רם אלמוג דיברנו על התהליכים השונים שסטודיו לעיצוב מוצר עובר, ובמיוחד איך שינוי הצעת הערך ללקוחות - שבמקרה של ׳רד אינטראקטיב׳ היה בעיקר מעבר לסדנאות דיזיין ספרינט - מינף את הסטודיו באופן מהותי.
למי שלא מכיר/ה - דיזיין ספרינטס היא שיטה ומערך סדור של פעולות, שהמציא ג׳ייק נאפ מגוגל ונצ׳רס, שעם הזמן הפכה להיות מאד פופולרית בחברות מוצר גדולות וקטנות כאחד. לרם יש זווית הסתכלות מאד מעניינת על ספרינטס, כתולדה מהעובדה שהוא היה צריך למכור אותם ללקוחות, מעבר ללהעביר אותם בהצלחה. בפרק אנחנו פותחים צוהר ומדברים גם על הפן הכלכלי של לנהל סטודיו לעיצוב מוצרים, על הקשיים ועל היתרונות, ואיך סדנאות של דיזיין ספרינט משפיעות על המדדים של סטודיו לעיצוב מוצר. אבל - יש טוויסט בעלילה - בסופו של דבר, רם וכמה מהקולגות שלו החליטו לסגור את הסטודיו אחרי 16 שנים ולעבור להיות מועסקים כשכירים בחברת מוצר בשם ׳סטרים אלמנטס׳. למה ואיך הכל קרה? תגלו בפרק.
 האזה נעימה :)

בפרק ״מי מפחד.ת מתרגיל וויטבורד?״, הזמנתי את עמרי דביר, ראש תחום עיצוב מוצר ב-Gloat, לדבר על תרגיל וויטבורד. התרגיל הזה הוא תרגיל שאפשר לראות יותר ויותר בתהליכי קבלה לחברות. הוא שונה מאוד מתרגיל בית, שבגלל שאת התרגיל הזה מבצעים בלייב יחד עם מעצב.ת / מנהל.ת מוצר. זה יכול להשמע די מפחיד, ובדיוק בשביל זה החלטנו להקליט את הפרק הזה. בחלק הראשון של הפרק דברנו על איך מתנהל התרגיל, מה היתרונות שלו ומה החששות שהוא מעלה. בחלק השני הצגתי לעמרי ״תרגיל בהפתעה״, ונראה איך הוא ניגש ופתר אותו. האזנה נעימה!

באופן כללי, יש המון נושאים שאנחנו רוצות לדבר עליהם בפודקאסט. לפעמים הנושאים מתקשרים באופן ישיר ליום יום שלנו כמעצבים, ולפעמים הם יותר בhigh level. מה שמוביל אותנו, זה הניסיון לייצר פרקים שיעזרו לנו בדרך להיות מעצבות ומעצבים טובות וטובים יותר. בפרק האחרון "החשיבות של soft skills", יהודית ושמוליק אלבו שהוא VP design ב HiBob, דברו על אחד הדברים שהכי חשובים שיהיו לנו בתור מעצבים - אינטראקציה בין אישית, והכרת העולם שמסביבי מעבר להתמחות שלי. שמוליק מדבר על כמה חשוב כאשר נכנסים לשולחן הדיונים, לבוא עם רצון להשפיע ולהיות בעלי דעה. להעלות את השיח למקום הוליסטי. וכדי להיות רלוונטים, חשוב לבוא ממקום של ידע, עם נתונים ומחקרים, כי היום לא מספיק לדבר מתוך תחושות. אינטראקציה בין אישית כ"כ חשובה לתפיסה של אחרים אותנו, ומתחילה מהתפיסה שלנו את עצמנו.

בפרק האחרון "שיטות עבודה בעולם משתנה" בו ארחנו את גיא חביב, דברנו על מתודת העבודה אותה הוא מוביל בManyone, ומה האתגר שעליו באה לענות שיטת העבודה הזו. גיא מתאר עולם שמשתנה כל הזמן בקצב מהיר, הדרישות משתנות, ולעיתים שיטות העבודה אינן תואמות את הצרכים של החברות. למשל, ישנם מקרים בהם עבודת העיצוב כוללת שלב מחקר מעמיק וארוך, שלעיתים לפני שהשלב הסתיים המציאות כבר השתנתה. ופה נכנסת השאלה - איך אנחנו בתור מעצבים יכולים להתגבר על עניין זה, מבלי להרגיש שהזנחנו שלבים חשובים בדרך. מה שהיה מעניין לשמוע, זה שגיא מאמין בלאתגר שיטות רווחות ומסורתיות, שיש בהן גם הגיון מסויים, כמו יצירת ברנד-בוק לפני הטמעה שלו במוצר. בפרק נשמע איך בכל זאת בManyone התגברו על זה והצליחו למקבל שני תהליכים שכאלו, וגם האם יש לזה מחיר. גיא הוא שותף ודיזיין דירקטור ב-Manyone, בנוסף גם מרצה בשנקר, ומאוד מעניין לשמוע מהנסיון ומהנקודת מבט שלו על תהליכים שאנחנו עוברים ממש באופן יומיומי. האזנה נעימה

לפני מספר חודשים יצא דו״ח שנקרא The value of desigh in tech, אשר מוצגת בו מדידה מבוססת מחקר של ערך עיצובי בחברות טכנולוגיה, ובכך מאתגר את התפיסה שהצלחה מוגדרת רק על ידי חדשנות טכנולוגית, ומעניק לתחום העיצוב מיצוב משמעותי באקוסיסטם הישראלי.כאשר שמענו על הדו״ח הזה, היה נראה לנו חשוב וקריטי להביא אותו בפני כמה שיותר א.נשים. בשיחה עם תמי הבנו כמה משמעות יש לדוח הזה מעבר למילים הכתובות. תמי ורשבסקי היא מומחית לתחום של כלכלה יצירתית, מייסדת ומנכ״לית Creative nation, יזמית, משקיעה, יועצת, ודבר שמשותף לכולם הוא שהיא עוסקת כבר שנים רבות בניסיון למיצוב העיצוב במקום גבוה יותר באקוסיסטם הישראלי. השליחות שלה משפיעה על כולנו - ברמת התקציבים שהולכים למכללות של הסטודנטים והסטודנטיות שלנו, הקמת חממות מבוססות חדשנות עיצובית (אל מול המון חממות טכנולוגיה), וברמת ההשקעות הפוטנציאליות שסטארטאפים מבוססי חדשנות יצירתית מקבלים.אם מסתכלים על החוצה אל העולם, אפשר לראות הרבה דו״חות שכאלו שיצאו במהלך השנים, ומרגש מאוד שתמי ועוד א.נשים חשובים לקחו את היוזמה ועשו זאת בארץ והביאו נתונים מקומיים, הרי אנחנו חייבים להדביק את הפער.חלק בדו״ח שמצ

בפרק הזה ארז רזניקוב הצטרף בתור מראיין אורח, והוא אירח את שירה לוק זילברמן, המרתקת תמיד, ויחד דיברו על המעבר בין מסלולי עבודה (מתכנות-ליואיקס-לניהול מוצר-למנכ״לות) ועל הצדדים הבהירים והאפלים של הגדלת ההשפעה שלנו בארגונים. התחדדו על איזורי החפיפה בין יואיקס לניהול מוצר ועל טריידאופים לאורך הקריירה.

בפרק ״יצירת מומנטום להצלחה בניהול זמנים״, יהודית ארחה את ראם שרמן, שחוץ מהיותו CTO ב- StreamElements, הוא עושה עוד מלא דברים, כמו להיות שותף בפודקאסט המצויין גיקונומי. ראם ישתף אותנו מה השיטה שלו להצלחה בניהול הזמנים שלו. ראם מאמין גדול ביצירת מומנטום - ככל שנמשיך בפעולה שהתחלנו, זניחה ככל שתהיה, כך סיכוי נמוך יותר שנפרוש באמצע. זה מה שגורם לו להספיק דברים ולהשאר תמיד בלמידה ויצירה. יש המון שיטות לניהול זמנים, ולכל אחד ואחת יש משהו אחר שעובד. אבל תמיד נחמד לשמוע מה עובד למישהו שנמצא בעשייה כל כך גדולה, ועדין מבין את החשיבות של לדעת מתי לעצור ולהניח את העט.

✨תכנית מנטורינג לנשים חרדיות/ דתיות מבית רדיו באטן✨

יוצא לשמוע לאחרונה המון על העניין שלג׳וניורים מאוד קשה למצוא את העבודה הראשונה בתחום. האמת היא שבדרך כלל כל מה שצריך זה מישהו אחד, שיתן לנו הזדמנות אחת. אחר כך הדברים מתגלגלים... אבל אם נכנס רגע לנעליים של חברות או מנהלי צוותים - למה שיהיה להם כדאי לגייס ג׳וניורים שאין להם תשובות להכל? למה שלא ״ישתפשפו קצת״ במקום אחר ואז יבואו? תום יגב, שהוא דיזיין דירקטור בחברת מובאו, טוען שג׳וניורים זה דווקא בדיוק מה שהוא מחפש. כי להם יש משהו שאחרי כמה שנים בתחום לפעמים הולך לאיבוד - רעב. ולדעתו זה חלק חשוב לא פחות מהנסיון. בפרק ״איך להכשיר ג׳וניורים״, תום ועדי דברו על כל הסיבות שדווקא כן כדאי להעסיק ג׳וניורים. איך בתור מעצב.ת בתחילת הדרך אפשר בכל זאת להביא הרבה ערך לשולחן, איך בכלל אפשר לדעת מה זה עיצוב טוב, ולמה חשוב לא לפחד לטעות. האזנה נעימה

בזמנים היום עבודה היא מזמן לא רק עבודה, אלא סוג של בית שני. וכאשר אנחנו בוחרים מקום עבודה, או עוזבים אחד כזה, שמוליק אלבו טוען שחשוב להתייחס לזה כך, ושהפרמטרים שמובילים אותנו לעשות צעד לכאן או לכאן צריכים לבוא ממקום שיעשה לנו טוב, וממקום של חשיבה קדימה. בפרק ״מתי נכון לעזוב מקום עבודה?״, שמוליק ויהודית שואלים שאלות שלפעמים אנחנו מפחדים לשאול את עצמנו... מה הדבר שיגרום לנו לעזוב מקום עבודה? עוד כמה אלפים בשכר? ומה הדבר שיגרום לנו להשאר? אולי קידום? שווה לנו לחשוב ולשאול את עצמנו - האם מיצינו את כל מה שאפשר לעשות בעבודה שלנו? האם העלנו בפני המנהל.ת שלנו את הצרכים שלנו והתמריצים שלנו להשאר? האם אנחנו פועלים ממקום רציונלי ולא אמוציונלי? המון המון שאלות, שאם נענה בכנות על כולן, אולי נדע מה הצעד הבא שנכון לנו. עריכה: מרינה ברודסקי האזנה נעימה

כאשר ד״ר אורן שפירא יצא מהאקדמיה עם תואר דוקטור בפסיכולוגיה ביד והמון ידע, הוא חשב ששום דבר לא יעמוד בדרכו למציאת עבודה בתעשיית המוצר וההייטק. כאשר שמע על המקצוע ״חוקר חווית משתמש״, ידע ישר שזה תפקיד שמתאים בדיוק ליכולות ולידע שצבר. אבל אורן נתקל במכשול והוא - חוסר הנסיון התעסוקתי שלו בעולם המוצר. נלך 8 שנים קדימה, ואורן כיום חוקר חווית משתמש בכיר בחברת Bizzabo, וממקימי ומנהלי קהילת פסיכולגיה חברתית בעולם האמיתית. מה היה בין לבין? איך הצליח אורן להתברג לתפקיד הזה לצד תשובות פחות אופטימיות שקיבל? ואיך הקהילה שמוביל עוזרת לבוגרי פסיכולוגיה בדיוק במקום שאז היה זקוק לה? בפרק ״השתלבות פסיכולוגים לצד מעצבים בתעשייה״, אורן ואני דיברנו על המקום והתפקידים שאליהם יכולים להכנס פסיכולוגים בעולם המוצר. דברנו על איך מתבצעת העבודה המשותפת של מעצבים וחוקרים בצוות אחד, ואיך אפשר לשכנע את המנהלים שלנו לצרף חוקר.ת לצוות. האזנה נעימה

לכל צורך או פעולה שאנחנו צריכים לעשות יש עשרות מוצרים דיגיטלים שמוכנים לעזור לנו לעשות זאת. במה נבחר? האם נתחיל לנתח כל ממשק ולנסות להבין מה עובד לנו הכי טוב? אולי. האם יכול להיות שהמוצר שנבחר הוא המוצר שיצליח לעורר אצלנו רגשות מסויימים? מאוד יכול להיות. מעין פרוינד טוען שכאשר נוצרת במוצר מסויים סינרגיה מושלמת בין הפרודאקט לבין הברנד - זה מעורר אצלנו רגשות חזקים, ואז אנחנו נעשים נאמנים למוצר. הנאמנות הזו שווה המון - וגורמת לנו להיות סלחניים יותר כלפי המוצר במקרים של תמחור גבוה או אפילו בעיית UX. אז מה לנו ולזה? הרי אנחנו כבר מוסיפים ״איור ברוח המותג״ לעמוד הרשמה ולעמוד 404... יש עוד משהו שאפשר לעשות? אז זהו - שכן. אופי של מוצר זה UI, אבל גם הרבה יותר מזה - זה קופי, זה הפיצ׳רים שאנחנו מחליטים לשים, זה הפלואו שאנחנו בוחרים לייצר. בתור מעצבות ומעצבי חווית משתמש, שווה לנו להעזר במעצבי הברנדינג, לקיים איתם שיח קבוע, ולהבין יחד מה אנחנו יכולים לעשות שיתרום לאופי המוצר. יש להם הרבה מה לתרום לנו מלבד הטמעת האיורים המהממים שלהם :) מעין מנהל את Awesome ושותף בDeloitte, ובפרק ״הברנדינג כחלק בלתי נפרד מחווית המשתמש״, הוא

יהודית וענבל ורמוס דברו בפרק האחרון על *למצוא את המשמעות שלי כמעצב.ת*. כדי להבין על מה מדבר הפרק, נתחיל מלהסביר מה עושה ענבל. אז ענבל היא product designer ב-dueto, חברה בארגון D4CR, וממובילות קהילת FemtechIL וקהילת WE. ענבל בוחרת להתעסק בהרבה דברים, כאשר כל אחד מהם נבחר בקפידה, ונותן משמעות יומימית לעשייה שלה. ענבל בוחרת עבודות והתנדבויות לפי מה שמחזק את העקרונות שהיא מאמינה בהם. השאלה המעניינת שנידונה בפרק היא האם יש עבודה שנותנת משכורת, ולצד זה התנדבות שנותנת סיפוק? או האם אנחנו יכולים להגיע למצב בו העבודה והעקרונות שלנו ישתלבו באופן מושלם? האם נעשה עבודה טובה יותר כמעצבים אם אנחנו באמת ובתמים נאמין במוצר?

Daniel Kahneman - Thinking, Fast and Slow

מה הקשר בין HCI ל-UX? בשיחה אורן שיתף על מחקר שהם ערכו במעבדה, הם הכניסו רובוט לחדר וכשמשיהו נכנס לחדר הרובטו עשה תזוזה קטנה לכיוונו. הם גילו שאנשים הרגישו שהרובוט מתעניין בהם. התגובות של אנשים היו מדהימות ״הוא ממש אוהב אותי״, ״אני חשוב לו״ היו כאלה שרצו לחבק את הרובטו. מה שמענין שלכאורה המחקר לא ממש קשור ל-UX, אבל כשירדנו לעומק הבנו שאפשר ללמוד מהמחקר הזה הרבה. לדוגמה, אם מישהו נמצא בתהליך רכישה של מוצר באתר ולפני שהוא מעביר את הכרטיס אשראי, אנחנו מזהים שהוא מתעכב קצת. אני יכולה להסיק מזה שהוא לא בטוח לגבי מדיניות ההחזרות והחלפות, אם אדע להקפיץ לי הודעה שמסבירה לו לגבי זה. זה יגרום לו להרגיש ״וואהוו״ מישהו מבין אותי. זו דוגמה קטנה לאיך אנחנו יוכלים״לאניש״ את המוצרים שלנו ולהפוך אותם לכאלה שכיף לאנשים להשתמש בו.

אני תמיד מתלבטת כמה אני יכולה לחרוג מהנושא של ״UX" בפרקים, אבל הפעם הרגשתי שממש חשוב לעלות את המודעות בקרב מעצבים.כי בסופו של יום אנחנו עובדים ואפילו עובדים ממש קשה, והמשכרות היא נחמדה היא עוזרת לנו לחיות. אבל מה שבאמת יוכל לעזור לנו להגיע לקפיצות משמעותיות באיכות חיים הם דווקא האופציות והמניות. וזה נושא שאני הרגשתי שאני פשוט לא מבינה בו, כי הכי כיף זה פשוט להגיד, אני מעצבת וזה לא קשור אלי. אבל למדתי, שזה חשוב. לכן, הזמנתי את נבות וואלק, נבות הוא לא יועץ השקעות לכן השיחה לא נכנסה לעומק אלא זרמה בצורה הכי פשוטה וברורה. שאלתי את השאלות הכי בסיסות וקיבלתי תשובות ברורות. והכי חשוב, בסיום הפרק הבנתי איך אולי יום אחד אוכל לקנות לעצמי את דירת החלומות.